<h1>ראבי"ה סימן קי"ז</h1>
<h2>דף מא:</h2>
אתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא מברך לפניהם וכו'. ואין צריך לפרש תאנים וענבים ביחד, אלא או זה או זה. ולא נרחיב לפרש הפלוגתא דרב הונא ורב ששת ודר' חייא, כי העיקר כאן מה שפסק רב פפא. ודברי רב פפא נפרש בשתי לשונות, ובפירוש זה תתפרש מחלוקתם והמבין יבין. וז"ל הלכות גדולות וגם של רוב הגאונים אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה כגון בשרא וכוורא וכל מיני בישולא דדרכייהו למיכל בהו ריפתא וירקא וביצים אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה כגון חביצא ודייסא טעונים ברכה מלפניהם ולא לאחריהם. ודברים הבאים לאחר הסעודה ונאכלים לאחר הסעודה כגון תמרי ורימוני ושאר מגדים ואייתינון ואכלו להו בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. וחביצא ודייסא (כיון) דאכיל להו בתוך הסעודה מאי טעמא אין צריך ברכה לאחריהם משום דמין מזון נינהו אבל תמרי ומיני מגדים דלאו מיני מזון נינהו לא מיפטרי בברכת המזון. ולפי לשון זה אינו תלוי בדעת האוכל אך ברגילות שאר בני אדם תלוי מה נקרא ליפות ומה נקרא מילוי כרס ומה נקרא קינוח סעודה. ואפי' שינה זה האיש והביאם בתוך הסעודה, כיון שרגילות לאוכלם לאחר הסעודה אזלינן בתר רוב [בני] האדם. וכן נראה עיקר, כדאמרינן לקמן בשמעתין כל שאחרים קובעין עליו סעודה צריך לברך. ולפי זה פליג עליה דר' חייא כי היכי דפליג אאינך אמוראים, דגרסינן בפ' כל הבשר ומר אייתו ליה תאנים וענבים בתוך הסעודה ולא בריך וכו' עד אנא כר' חייא סבירא לי דתני ר' חייא פת פוטרת כל מיני מאכל וכו'. וצריכין אנו לחזור הדברים למען ירוץ הקורא בהם. דכל הך מילתא מיירי כגון שישב על הלחם לאכול בסתמא ודעתו סתמא דמילתא כשאר בני אדם ושוב הובא לפניו כענין שדיבר, [בזה] חילק רב פפא ואמר. אבל אם בתחלה [כש]ישב על [הלחם] דעתו ללפת בדייסא או בתאנים ורימונים ומיני מגדים והיו לפניו בשעת בציעת המוציא או שאמר להביאם ללפת ולא יכלו מיד להביאם [ודאי] פת פוטרתן, כדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת, ובגמרא אמרינן וכל שכן מעשה קדרה, ובריש פרקין גרסינן אלו הן מעשה קדרה חילקא טרגיס וכו', ולא גרע פת מצנון דאמרינן דהיכא דהצנון עיקר פוטר את הזית, ומדלא חלקה המשנה לפרש שמע מינה דבכל ענין פרפראות מיירי. ובענין הזה רוב בני אדם הרוצים לאכלם בליפות מביאים אותם קודם המוציא, ובענין הזה אזלא מילתא דרב פפא, ומסתמא מהני הרגילות של רוב בני אדם. וגם לגבי רב הונא דאכל תליסר ריפתי צריך לפרש שבסתם היה ולא פירש אני רוצה לקבוע, אבל הך דמייתי בסמוך לה פת הבאה בכיסנין ולחמניות, דמשני דקבע סעודתיה עלייהו, יש לפרש שפיר דאמר קבענא, ומהני מפני שלא שינה, שרוב בני אדם מראים בדיבורם קביעותם בענינים הללו אפי' אם אינו אוכל הרבה כתליסר ריפתי דאכל רב הונא, דקתני הואיל ואחרים קובעים עליהם סעודה אפילו בסתמא מהני למהוי קביעות, ואם שינה בטלה דעתו. ואם אינו ראוי לקביעות לשום אדם ובדיבורו משנהו לקביעות בטלה דעתו אצל כל אדם, כההוא דלעיל גבי יין, דגרסינן התם אי אמר קבענא מאי ומשני דאי אתי אליהו ויאמר דהוי קביעותא מברכים אחריו ג' ברכות, שזהו ברור שבטלה דעתו אצל כל אדם. ועל דרך זה הולכים כולם. ולפי זה וורימזולי"ש ופ[שטיד]"ש אם פירש בתחלה בשעת המוציא שרוצה ללפת פטור בין מברכה שלפניהם ובין מברכה שלאחריהם, דהרי הם כדייסא שפירשתי, שאין רגילות ללפת [בהם] אלא למילוי כרס [הם באים], כדאמר רב פפא בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא, שלא היו מברכים עליהם לא לפניהם ולא לאחריהם אפי' בסתם, ולכך היה מגמגם, כי אינם ללפת. ומיהו אם שינה להביאם אחר הסעודה דינם כבתוך הסעודה ואינו מברך לאחריהם, דהא מיד יברך ברכת המזון, וגם דמו למזון, וכן בדייסא. ולא דמי לתמרי ומגדי דאי אכלינהו בתוך הסעודה דינם שצריך לברך אחריהם, דהא עקרינהו וארחיקינהו מברכת המזון, ותו דהא אפי' כשנאכלים בקינוח סמוך לברכת המזון מברך לאחריהם, משום דלאו מזון נינהו, מה שאין כן באלו. ובשרא וכוורי דאייתי בתר הסעודה נראה שלא בעי כלל ברכה, כיון שאין ברכתם חשובה, וגם אינם נאכלים לקינוח סעודה. וכל שאר הפירות שאינן מז' המינים [מברכין עליהם], דלא גרעי ממגדים, שאף על פי שאין ברכתן חשובה מיהו לקינוח סעודה אכלי להו, וכן אגוזים בדבש. ויש שפירשו דברי רב פפא שבדעת האוכל תלוים כולם ושוין בדינם בין בשר ודגים ודייסא, דאם אמר הביאו ללפת דין אחד, ואם אמר בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה למילוי כרס הדין השני, ואם אמר לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה הדין השלישי. ועל דרך זה מפרשים פלוגתא דאמוראי ור' חייא, ואינם [תולים] ברגילות בני אדם כלל אם הוא בסתם. ותפוס לשון ראשון והוא עיקר. ור"ח פירש דברים הבאים בתוך הסעודה כגון מיני תבשילין ויש אומרים אפי' ענבים ורמונים שהרבה בני אדם מלפתין בהם פיתן פת פוטרת וכן דייסא ואע"ג דאמרינן בבלאי טפשאי וכו' מכל מקום פת פוטרת שהרי אם פת הוא הרי נפטרו ואם אינו פת הרי נלפתין עמו אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה וחביצא בדובשא טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם [דברים הבאים שלא מחמת סעודה לאחר סעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהם (שאינם באים ללפת בהם את הפת) שכבר סילקו את הפת מלפניהם ועדיין לא רחצו ידיהם הרי אלו טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהם הלכך צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם זהו פירוש דברי רב פפא, עד כאן פר"ח]. ובתשובת רבינו שלמה מצאתי כשהיו מביאים לו אגוז בדבש בתוך הסעודה היה מברך לפניו שהכל נהיה בדברו לפי שנשתנה האגוז מכמות שהיה. ולדברי פר"ח נראה דדמי לחביצא בדובשא. ירושלמי רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה בכיסנין לאחר המזון טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם א"ר אמי ר' יוחנן פליג. ומסיק דפליג אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון.
